תחומי מחקר
DARA
אלימות במשפחה
גורמי סיכון ומנגנונים בבסיס הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD)
הזדהות עם התוקפן
תיאוריית DARA, שפותחה על ידי פרופ’ להב, מדגישה תוצאה פסיכולוגית חמקמקה אך משמעותית של התעללות: פגיעה ביכולת לגבש בביטחון הערכות בנוגע לחוויית ההתעללות. תופעה זו — Doubt Regarding Abuse (DARA) Related Appraisals — משקפת את אי־הוודאות המתמשכת של שורדי התעללות, לא לגבי עצם התרחשותה, אלא לגבי האופן שבו יש לפרש את חומרתה ולגיטימיותה, וכן לגבי תפיסת העצמי ותפיסת הפוגע. כדי לבחון תופעה זו באופן אמפירי, פיתחנו את סקאלת הספק בהתעללות (ADS) — כלי מדידה מהימן ותקף. מחקרים שערכנו לאחרונה מצביעים על כך שרמות גבוהות של DARA קשורות לרמות גבוהות יותר של אשמה, בושה, הפרעת דחק פוסט־טראומטית (PTSD), הפרעת דחק פוסט־טראומטית מורכבת (CPTSD), דיכאון, חרדה ואובדנות בקרב שורדי התעללות.
במעבדה נערכים כיום מחקרים חדשניים העוסקים בחסמים לפנייה לעזרה וליציאה ממערכות יחסים מתעללות בקרב נשים החוות אלימות מצד בני זוגן.
מחקרינו בקרב אזרחים שנחשפו למלחמה בוחנים את המנגנונים הפסיכולוגיים שתורמים להתפתחות הפרעת דחק פוסט-טראומטית (PTSD). במחקרים אלו אנו מציעים תובנות חדשות לגבי האופן שבו תגובות מסוג שיתוק טוני ודיסוציאציה בזמן החשיפה לטראומה, מנבאים הופעת סימפטומים של הפרעת דחק פוסט-טראומטית.
הזדהות עם התוקפן, תופעה שאותה הגה שנדור פרנצי, היא תגובה הישרדותית במצבי התעללות. כדי לשרוד את ההתעללות, העצמי של הקורבן עובר תהליך של התרוקנות. הקורבן מאבד מגע עם הצרכים והרצונות שלו, הופך לפאסיבי, ומרצה את הפוגע - לא רק התנהגותית אלא "מבפנים". הוא מפתח רגישות מוגברת כלפי החוויה הפנימית של הפוגע, מזהה מה הוא רוצה או צריך ואיך להרגיע אותו, ומאמץ את נקודת מבטו בנוגע להתעללות. בנוסף הוא מפנים את התוקפנות של הפוגע, ולכן עלול להפנות תוקפנות כלפי עצמו ואחרים.
ב-2019 בנינו שאלון למדידת התופעה (למידע נוסף על השאלון), ומאז בוצעו מחקרים רבים במעבדה שחשפו את ההשלכות של ההזדהות עם התוקפן על הבריאות הנפשית של שורדי התעללות בילדות ואלימות מצד בן הזוג, בהם דיסוציאציה, תסמונת פוסט טראומטית, תסמונת פוסט טראומטית מורכבת, אובדנות, פגיעה עצמית, וקורבנות חוזרת.